אמנים שתמיד איתנו
אמני הארגון הישראלי שנפטרו
אריה גנון ז"ל - 1963 - 2023
"אריה אהב לצייר דברים שהוא לא יכול להגיע אליהם - כמו ים. הוא vרגיש חופש, fשהוא טייל עם המכחול בים" ( דיתה גולדשטיין, משקמת באמנות).
אריה נולד עם שיתוק מוחין והhvמוגבל מאוד בגפיו וביכולת הדיבור שלו.
לפני כ -30 שנה החל לצייר באמצעות כף רגלו הימנית במעון בו הוא מתגורר ברעננה המעון התקין שולחן קטן בזווית מתאימה לרגל, בשביל שהוא יוכל לראות מה הוא עושה.
בהתחלה הציורים שצייר היו לקשקושים, אך עם הרבה התמדה ואמונה הציורים הפכו למלאי השראה והיום הם זוכים להימכר בכל העולם.
אריה הצטרף לארגון ב- 1992, למד בשיעורי ציור קבועים וvרבה לצייר נופים וחיות בצבעי מים.
מרים ברקר ז"ל - 1947 - 2016
לאחר שירותה הצבאי עסקה מרים שנים רבות בשרטוט בנין.
בגיל 29 חלתה באופן פתאומי בניוון שרירים.
מרים לא ויתרה, ובחיפוש אחר שיקום ותעסוקה ובעידוד שתי נשים מארגון "יד- שרה", למדה לצייר בפה. הציור הפך לחלק חשוב ומרכזי מאד בחייה.
בשנת 2002 הצטרפה לארגון.
מרים השאירה אחריה בעל, שני ילדים ושני נכדים.
טובה (טובי) פרי ז"ל - 1949 - 2012
לאחר שסיימה את לימודי ההוראה וביולוגיה באוניברסיטת בר אילן, טובי חלתה בטרשת נפוצה.
ולאחר שלוש שנים, החלה לצייר בפה בעיקר בצבעי מים. הציורים של טובה ביטאו את עולמה, הצבעים הרכים, הזרימה המיוחדת, העוצמה והשלווה ביחד.
בשנת 1997 הצטרפה לארגון.
טובי השאירה אחריה בעל ובן.
בילדותה, עקב סיבוכים רפואיים, עברה סדרת ניתוחים ונותרה משותקת בארבע גפיה.
רוזה התגוררה במעון לנכים, שם הכירה את עולם הציור בפה בטכניקות מגוונות. רוזה ללא ספק הייתה וירטואוזית בתחומה. היא ידעה לכבוש את הנוף, ללהק אותו ולמקם אותו באופן ייחודי על הקנבס שלה.
בשנת 1975 הצטרפה לארגון.
רוזה הרשקוביץ ז"ל - 1952 - 2010
שרה עבדה כאחות בבית חולים ביקור חולים בירושלים ובית החולים אסף הרופא.
על אף שחלתה בטרשת נפוצה, המשיכה בעבודתה בבית החולים בתפקיד מזכירות. את תחילת דרכה בציור החלה בתמיכתו של הצייר והמורה נחום גמדי.
אחותה של שרה, גאולה אבידן, הוציאה ספר שירה עם ציורים של שרה (לינק)
בשנת 1997 הצטרפה לארגון.
